במקום שבו עמדה רחבת הריקודים המקורית של פסטיבל נובה ב־7 באוקטובר 2023, הוצבו שלטי זיכרון אישיים לכל אחד ואחת מהנרצחים והנופלים במסיבות הנובה, המאשרום והפסיידאק שהתקיימו באותה שבת, וכן מצוות הפקת מידברן. על כל שלט מופיעים תמונת המונצח או המונצחת וסיפור חייהם, שנכתב בשיתוף עם המשפחות השכולות.
מתחם ההנצחה הוקם על ידי האמן אמיר חודורוב, מנהל האתר ויוזמו, יחד עם שותפיו ליצירת המיצגים, ג׳וג׳ו רביע ויוחאי ריבלין. סיפורה של רחבת הריקודים מובא כאן מנקודת מבטו של אמיר.
הביקור הראשון שלי בחניון רעים היה בתחילת חודש ינואר 2024. המקום שנגלה לעיניי היה שומם, חשוף, והשתיקה בו הייתה רועמת. מתוך האדמה בלטו בזנטים זמניים, ועליהם תמונות שהודפסו על קרטון קשיח, מוכתמות בבוץ ועקומות מן הרוח העזה. עמדתי מולן ולא יכולתי לעזוב. הבטתי בפנים הצעירות והיפות שנשקפו אליי, וברגע הזה הכה בי במלוא עוצמתו הביטוי "גיא ההריגה".
ניסיתי לעצור לרגע ולדמיין את מה שעברו באותם רגעים. את המנוסה, את חוסר הוודאות ואת החיפוש הנואש אחר מקום בטוח. המחשבה על כך ליוותה אותי עמוקות, ומתוכה התחדדה בי ההבנה שאני רוצה להכיר את הסיפורים שמאחורי השמות והפנים, ולספר מי היו האנשים האלה, כדי שזכרם יישמר, וכדי שסיפוריהם יהוו מצפן מוסרי וערכי לדורות הבאים.
מורשת של אהבת הארץ – לזכר אילן משה יעקב
בבוקר 7 באוקטובר 2023, עם הישמע האזעקות בביתי בתל אביב, מיהרתי לביתו של בני, קצין בכיר בצה״ל שהוזנק לחזית. חיבקתי אותו, איחלתי לו בהצלחה, וביקשתי מכל הלב שרק ישמור על עצמו.
באותם ימים הייתי שקוע בכל כולי בפרויקט האמנות שלי בשכונת התקווה. יחד עם צוות מרכז קהילתי "בית דני", עמלתי על התקנת מיצג ענק שהשתרע על פני 1,200 מ"ר של קירות השכונה, במטרה לספר את סיפור מורשתה המופלא. אך המציאות הקשה ניפצה את השלווה הזו ברגע אחד. גיא זוזות, מנהל בית דני, התקשר אליי בדחיפות וסיפר בקול רועד כי אבד הקשר עם אילן, מנהל המנ"ש (מרכז הנוער השכונתי) של בית דני, שיצא לבלות בפסטיבל מוזיקה בדרום. למחרת הגיעה הבשורה המרה על הירצחו.
יחד עם הצוות המוביל בבית דני, נרתמנו לעטוף וללוות את המשפחה ברגעים הקשים ביותר. שם, במהלך ימי השבעה, נחשפתי לסרטון שאילן צילם עם תחילת מטח הרקטות. דווקא בתוך רגעי הפחד וחוסר הוודאות, הוא אמר: "מדינת ישראל, אני אוהב אותך למרות הכול, למרות כל הטילים והאזעקות. אין כמו מדינת ישראל, אנחנו לא נוותר לעולם. לעולם לא נוותר על העצמאות ועל החיים שלנו".
המילים האלו זיקקו עבורי את דמותו של אילן כפי שהכרתי. אדם ערכי, מסור לזולת ובעל אהבה עמוקה לארץ. היכולת שלו לבחור באהבה ובגאווה לאומית גם ברגעים אלו, הותירה אחריו מורשת של אמונה וזקיפות קומה.
האובדן הפרטי של אילן פתח עבורי את השער לעולמם האישי של כל אלו שאיבדנו באותו היום. אובדן שמתחבר לאבל לאומי גדול ועמוק מנשוא.
