ליצור מתוך הגעגוע
בחזית הבמה ניצב ציור באורך שבעה מטרים, שיצרה שרה ליאור. מאחורי היצירה עומד סיפור אישי של כאב, תקווה ותקומה. לאחר שמתן ליאור ז"ל נרצח, סיפרה לי הילה, אחותו, שאמה שרה, ציירת מחוננת, הפסיקה לצייר מאז אותה שבת. ביקשתי לנסות להחזיר לה את המכחול ליד, והבאתי אל הסטודיו שלה קנבס ענק, שהותאם במיוחד למידות הבמה. היא התקשתה לדמיין את עצמה חוזרת לצייר, אבל השבתי לה בפשטות: "יש לנו את כל הזמן שבעולם". לאורך ארבעה חודשים, מתוך האבל והגעגוע, הלכה ונרקמה יצירה עוצמתית וצבעונית, המוצבת כיום בלב הבמה.
בחלקה האחורי של הבמה יצר האמן אביאל זיו גרפיטי של זריחה ושקיעה לזכר חבריו שנרצחו. היצירה משלימה את שפת הצבע של הבמה ומוסיפה לה רובד אישי של זיכרון וגעגוע.
אך מעבר לרעיון וליצירות האמנות, המיצג נבנה באמצעות עבודת כפיים מסורה. את המבנה עצמו ואת משטח הבטון, המשתרע על פני כ־200 מ"ר, בנו במו ידיהם ג'וג'ו רביע, אביו של יובל רביע ז"ל, ויוחאי ריבלין. במשך ארבעה חודשים הם עבדו על פי התכנון והסקיצות שהכנתי, ויצקו בידיהם את היסודות של זיכרון, אהבה ותקומה, שהמיצג הזה נועד לשאת הלאה.
הבמה, שנבנתה מתוך אהבה, יצירה וגעגוע, מסמלת את ערך "ואהבת לרעך כמוך" ואת יופיים של החיים שנקטעו באותה שבת. מתוך משמעות זו, היא נבחרה לשמש כבמה הרשמית לטקס הזיכרון המרכזי שנערך באתר ב־8 באוקטובר 2025, במעמד נשיא מדינת ישראל.
על הבמה מונצחים חמישה מנרצחי שלושת הפסטיבלים:
מתן (קידו) אלמלם ז"ל – הדי-ג'יי הראשי של פסטיבל נובה, שנרצח בתוך האמבולנס בחניון מפגיעת RPG.
מתן ליאור ז"ל – מגיבורי 7 באוקטובר, שבחר להישאר ולהציל אחרים ונלחם בגבורה עד שנרצח. על פועלו הוענק למשפחתו "אות הגבורה האזרחי".
מיכאל ואושר וקנין ז"ל – האחים התאומים, מפיקי פסטיבל "פרוג'קט מאשרום", שנרצחו יחד.
יובל רביע ז"ל – די-ג'יי בפסטיבל הפסיידאק, שהתקיים בין נירים לניר עוז.