העבודה על המיצג החלה במרץ 2024, כאשר יצאנו יורם ואני להתחקות אחר גורלה של המכולה המקורית. יורם הצליח לאתר אותה אצל קבלן האשפה, ולאחר שנמצאה רכשנו מכולה חדשה ומסרנו אותה לקבלן תמורתה. כך יכולנו להשיב את המכולה למקומה ולשמר אותה כחלק מאתר ההנצחה. לתהליך יצירת המיצג הצטרפו גם האחים יוחאי

כחלק מתהליך יצירת המיצג נפגשתי עם הניצולים ובני המשפחות, ביקשתי לאפשר לניצולים לספר בעצמם את מה שהתרחש בתוך המכולה, תהליך איסוף העדויות היה קשה ומטלטל. באמצעותם ויחד עם בני המשפחות, למדתי להכיר את האנשים שמאחורי הסיפור: את רון, חייכן, אוהב חיים ואוהד מושבע של בית"ר ירושלים; את התאומות עמית ושני, שאחת מהן נרצחה והשנייה ניצלה כשהיא פצועה; את הדר פרינץ, עם החיוך הכובש ושמחת החיים; את ענבר, שעיניה הבורקות מספרות כל כך הרבה; את אלירן ומאיה, זוג מאורס שכבר קבע את מועד חתונתו; את דויד ונועם, שתכננו את חייהם המשותפים, דויד נרצח ונועם ניצלה פצועה; את יפתח טוויג, שגם ברגעים הקשים ביותר שמר על קור רוח ופעל כדי להציל אחרים; ואת אליקין נזרוב, בן יחיד להוריו, אדם טוב לב שתמיד ביקש לעזור לאחרים.

מתוך הצעירים והצעירות שהסתתרו במכולה, תשעה נרצחו ושבעה ניצלו. חלק מהניצולים נפצעו מירי, וכולם נשאו עמם את הטראומה של אותן שעות ארוכות, שבהן הסתתרו בחום, מתחת לשקיות האשפה שנזרקו למכולה במהלך המסיבה, והמתינו לנס.

ב־7 באוגוסט 2024 הוחזרה המכולה לנקודה שבה עמדה בבוקר השבעה באוקטובר והפכה לחלק מאתר ההנצחה. השבתה למקום הייתה גם שלב משמעותי בהתפתחות האתר ובשיתוף הפעולה עם קק"ל, שבעקבותיו החלו במקום עבודות התשתית לקראת המשך הקמתו וקיום טקס יום השנה.