חניון רעים - אתר ההנצחה

סמל לאנושיות, מסירות ורעות
לצד סיפור גבורתם נחשפתי גם לסיפוריהן של לירון ברדה ובר זוהר ז"ל, שכל אחת מהן גילתה באותן שעות, אומץ יוצא דופן.
בר ניסתה בתחילה להימלט מהמתחם יחד עם חברהּ, מתן זנטי ז״ל, לכיוון קיבוץ בארי. בדרכם נתקלו במחסום משטרתי שהורה להם לשוב על עקבותיהם, ושניות לאחר מכן נקלעו למארב מחבלים. מתן נפצע אנושות ומאוחר יותר מת מפצעיו, ובר נפגעה מירי.
למרות פציעתה, בר עברה לרכב אחר וקיבלה החלטה ששינתה את גורלם של רבים. במקום להמשיך במנוסה, היא שבה אל התופת כדי להזהיר את השוטרים ואת המבלים שנותרו במתחם. בשעה 07:25 הגיעה אל החפ"ק ובכוחותיה האחרונים דיווחה לשוטרים: "יש מחבלים רבים מצפון".
הדיווח של בר הבהיר לשוטרים כי דרכי המילוט חסומות. באמצעות מערכת הכריזה הם הורו לאלפי המבלים: "רוצו לכיוון השמש" – מזרחה, לעבר פטיש. החלטתה האמיצה של בר לשוב אל המתחם ולהתריע מפני המחבלים הצילה את חייהם של מאות צעירים וצעירות.
בחפ״ק המשטרתי טיפלה בבר הפצועה, מנהלת הברים במסיבה, לירון ברדה ז״ל. בתיעוד שנותר מאותם רגעים נראית לירון מחזיקה את שקית העירוי של בר, שמבקשת ממנה שלא תעזוב אותה. לירון הבטיחה לה שתישאר לצידה.
בשעה 09:11, כאשר המחבלים חדרו למתחם ורבים נאלצו להימלט על נפשם, קיימה לירון את הבטחתה. היא לא נטשה את בר ונשארה לצידה עד הרגע האחרון. לאחר מכן נמצאה גופתה של לירון מתחת לאלונקה שעליה שכבה בר. השתיים נרצחו יחד, ברגע שהפך לסמל של אנושיות, מסירות ורעות.